גורמים וגורמי סיכון לבריחת שתן

בריחת שתן הקשורה להריון ולידה מתייחסת לדליפה הנובעת מנזק למבני התמיכה של רצפת האגן במהלך ההריון והלידה הנרתיקית. שינויים הורמונליים, דחיסת רחם במהלך ההריון, ומתיחה או פגיעה עצבית במהלך הלידה הם הגורמים העיקריים.

סיבה זו שכיחה אצל נשים עם לידה מרובת, תינוקות גדולים, צירים ממושכים או שימוש במלקחיים. רבים מחלימים בהדרגה לאחר הלידה, אך לחלק מהנשים יש תסמינים מתמשכים עד גיל הביניים והזיקנה. שיקום מוקדם של רצפת האגן לאחר לידה יכול להפחית משמעותית את ההתרחשות בטווח הארוך.

בריחת שתן לאחר-כריתת הערמונית מתייחסת לדליפה זמנית או קבועה המתרחשת לאחר כריתה רדיקלית של הערמונית או כריתה טרנסטורלית של הערמונית בגברים. זה קשור לפגיעה כירורגית בסוגר השופכה החיצוני או בצרורות הנוירווסקולריות.

סיבה זו שכיחה מאוד בשלב מוקדם לאחר הניתוח, ורוב החולים מחלימים באופן ספונטני תוך 6-12 חודשים. ביצוע תרגילי רצפת אגן יומיים מאיץ את ההתאוששות. עבור אלה שנותרו בריחת שתן במשך יותר משנה, ניתן לשקול הליך סוגר שתן מלאכותי או מתלה.

בריחת שתן הקשורה לגיל מתייחסת לירידה בשליטה בריקון המתרחש עם העלייה בגיל, אך היא אינה חלק נורמלי מההזדקנות. זה קשור לעתים קרובות להזדקנות דטרוזור, ניוון סוגר השופכה ומצבים כרוניים מרובים.

לגורם זה יש שכיחות גבוהה בקשישים, אך לעתים קרובות הוא טועה כ"בלתי נמנע עם הגיל", מה שמוביל לעיכוב בטיפול. עם התערבויות התנהגותיות, תרופות או הליכים זעיר פולשניים, רוב האנשים המבוגרים יכולים להשיג שיפור משמעותי.

עצירות כרונית הנגרמת מתייחסת לדליפה הנגרמת או מחמירה עקב קושי ארוך טווח בעשיית צרכים ומתאמצים חוזרים ונשנים, הפוגעים בעצבי רצפת האגן ובשרירים. עצירות כרונית מגבירה את הלחץ התוך בטני ופוגעת בתיאום רצפת האגן.

לעתים קרובות מתעלמים מהסיבה הזו. טיפול בעצירות הבסיסית (הגדלת סיבים תזונתיים, שימוש במשלשלים אוסמוטיים) יכול בעצמו לשפר את תסמיני בריחת השתן. עבור חולים עם אכלסיה של רצפת האגן, טיפול בביופידבק יכול לשפר הן בעיות בעשיית הצרכים והן במתן שתן.

במילים אחרות, זיהוי הגורמים וגורמי הסיכון לבריחת שתן הוא הבסיס למניעה וטיפול ממוקדים.