סיבוכים של שלפוחית ​​השתן הנוירוגנית

סיבוכים של שלפוחית ​​​​השתן הנוירוגני הם "משקט לגלוי": מוקדם בשקט, בשלב מאוחר חמור.
שלפוחית ​​השתן הנוירוגני, אם מנוהלת בצורה לא מספקת, עלולה להוביל לנזק מתקדם בדרכי השתן. הסעיפים הבאים מתארים חמישה סיבוכים עיקריים.

דלקת בדרכי השתן היא הסיבוך השכיח ביותר. שתן עומד ושאריות ריק- גבוהות מעודדים צמיחת יתר של חיידקים. זיהומים חוזרים עלולים לגרום לאלח דם או צלקות בכליות.

הידרונפרוזיס מתייחסת להתרחבות של אגן הכליה והגבעולים עקב לחץ מוגבר בשלפוחית ​​השתן. לחץ גבוה מתמשך עלול לפגוע בתפקוד הכליות. גילוי מוקדם באמצעות אולטרסאונד הוא קריטי.

ליקוי בתפקוד שלפוחית ​​השתן והכליות מתפתח כתוצאה-מלחץ מוגבר תוך שלפוחית ​​או זיהומים חוזרים ונשנים. היענות מופחתת ופיברוזיס דטרוזור מובילים לירידה ביכולת שלפוחית ​​השתן. הידרדרות הכלייתית עלולה להתקדם בשקט.

ריפלוקס Vesicoureteral מתרחש כאשר השתן זורם לאחור משלפוחית ​​השתן אל השופכנים והכליות. מצב זה מגביר את הסיכון לפיאלונפריטיס וצלקות כליות. ריפלוקס בדרגה- גבוהה דורשת לעתים קרובות התערבות כירורגית.

התכווצות שלפוחית ​​השתן נובעת מדלקת כרונית ודנרבציה, הגורמת לשלפוחית ​​שתן קטנה ועבה עם דופן- עם עמידה נמוכה. מטופלים חווים ריקון נפח- נמוך לעיתים קרובות או דליפה מתמשכת. סיבוך זה הוא לעתים קרובות בלתי הפיך.

 

במילים אחרות, מניעת סיבוכים של שלפוחית ​​​​השתן נוירוגני פירושה שליטה בלחץ שלפוחית ​​השתן וניטור הנפח השיורי.

 

תַקצִיר
חמשת הסיבוכים הללו ניתנים למניעה עם ניהול בזמן והולם. מעקב אורולוגי קבוע-וניטור אורודינמי הם חיוניים.